Acerca de
איילת סוף סוף מקבלת… אייטם
הבחורה מקרית גת שהצליחה לטפס לצמרת הגנריות התל אביבית. הכל בזכות חוש לטרנדים, חברות בקבוצות (הפייסבוק) הנכונות, וחבר שקוראים לו רועי.
איילת מתפתחת בעיירה
איילת לא התחילה כקלישאה קלאסית, להיפך. היא גדלה בעיירה דרומית מתפתחת ששומרת על התואר מתפתחת עד עצם היום הזה.
העיר, שהביאה לעולם את נינט, מירי רגב, ומיקי זוהר, שתלה חלומות במוחם של הילדים הצעירים שקיבלו תקווה שיש חיים מחוץ לפריפריה, ולא פלא שאיילת גדלה עם שאיפות. אבל משהו בסביבה תמיד הרגיש לה חסר.
בעיר שתחום העיסוק העיקרי בה הוא מספרות וציפורניים היא מצאה את עצמה בשבט הצופים הצעיר בעיר ומצאה נחמה בחברים חנונים שהרגישו שונים כמוה, כמו גם במגמת התיאטרון והמחול בבית הספר לאומנויות בו גדלה. אז מה אם היו רק 7 אנשים במגמה, לפחות הם היו מנודים כמוה, ואין כמו מכנה משותף כדי להכיר חברים חדשים.
שחרור מהצבא, שחרור מהעבר
השחרור מהצבא הביא איתו שינוי קיצוני בסביבה שלה, כמו גם בשאיפות, והחלום להיות מאפרת מקצועית בדרום נגנז במעבר חד שעשו ההורים שלה לעיר "מרכזית" יותר בדיוק חודש לאחר השחרור. הבדידות בסביבת המגורים החדשה על צומת רמלה דרום, בשכונה שכינתה את עצמה "מצליח" רק כדי להצליח לנתק את עצמה משכונות רמלה, דחפו את איילת למצוא מסגרת שתהיה גם תובענית כמעט כמו הצבא, גם רווחית וגם תמצא לה חברים חדשים, כי מה לעשות, חברי הילדות נמצאים הרחק דרומה על כביש 40, ויש גבול כמה היא יכולה להרשות לעצמה למלא טנק דלק פעם בשבוע על חשבון המענק.
מהשכרת רכב - לקורס קופירייטינג
הג'וב החדש והתובעני בחברת השכרת רכב אמריקאית בנתב"ג, בהחלט פתח את איילת לעולמות חדשים. רק לא אלה שמעבר לדיוטיפרי. כחלק מהעבודה השוטפת מול תיירים ודוברי שלל שפות זרות למדה לנסח מיילים מדויקים ומצוחצחים בעברית ובאנגלית, ואף לצטט חוזי השכרה בצרפתית ואפילו בספרדית. (ולא נשכח לתת קרדיט לקטנטנות, שהביאוה עד הלום).
המדיום הוא המסר
הניסיון המובהק הזה בניסוח מסרים שיביאו גם לתוצאה שבה הלקוח מחזיר את הרכב למרות שאיחר את המועד, גם ישלם כפול וגם ירגיש טוב עם זה, הביאו את איילת להבנה שיש משהו במילים, בכתיבה, ובניסוח מסרים, שעושה לה פרפרים בבטן. כך התגלגלה לשתף את תובנותיה בעמוד הפייסבוק היחסית פעיל שלה, שעד אותו הרגע בעיקר סיקר טיסות וגיחות קצרצרות לחו"ל שעשתה בכסף שהרוויחה בעבודה בשדה התעופה. על הטיול הגדול היא כבר וויתרה, אבל החלום על קריירה התחיל לעקצץ.
אחרי כמעט שנתיים החליטה לעבור למשרה משרדית בחברה, ואיש השיווק במשרד זיהה בה את האהבה למילים, וקרא לה מידי כמה ימים להעיף מבט בתכנים שהוא כותב לעמוד הפייסבוק ולאפליקציה של החברה.
בחודשים האלה איילת תגלה שיש דבר כזה קופירייטינג ושזה מקצוע, לאנשים שאוהבים לכתוב, בדיוק כמוה.
"ההליכה המהירה הזאת שאתה דופק כהוקרת תודה שעצרו לך במעבר חצייה"
הציטוט הזה היה הציטוט הראשון של איילת שפורסם בעמוד פייסבוק גדול, וזכה ל-11K לייקים. פה היא כבר הבינה שיש כאן משהו.
"באותו יום לא עבדתי. התעוררתי יחסית מאוחר, והטלפון שלי התפוצץ מהודעות ושיחות שלא נענו. נכנסתי לפייסבוק וראיתי שתייגו אותי בעמוד פייסבוק גדול. כנראה שמישהו ראה את הסטטוס הזה וחשב שהוא מצחיק. שבוע אחרי זה כבר פורסם משהו אחר, בעמוד אחר לגמרי, והוא כבר גרף 24K. פה הבנתי שאני צריכה לעשות עם זה משהו, ונרשמתי לקורס קופי".
כך זה נראה רק 10 שעות אחרי…
והשאר? היסטוריה.
איילת התפטרה מהעבודה המשרדית התובענית וחסרת המעוף, התחילה לעבוד כמארחת במסעדה ואת לימודי הקופירייטינג סיימה בהצטיינות. בסוף הלימודים מצאה אהבה וחודש אחרי תערוכת הסיום התחילה לעבוד במשרד פרסום.
היום, אחרי שעבדה במשרד פרסום, עברה לגור בתל אביב עם בן הזוג רועי, עבדה כמנהלת דיגיטל בתוך ארגון, שימשה כרכזת סטודנטים במכללה לפרסום בה למדה והחלה קריירה ככותבת תוכן עצמאית, היא מבינה שהיא מתגעגעת למסגרת קריאטיבית, וככה התחילה לעבוד בסוכנות SALT&PEPPER.
קלישאה? תחליטו אתם.
הדירה של איילת ורועי מרושתת בעציצים שלמדו עליהם בעיקר בזכות קבוצת הפייסבוק "מרפסות אורבניות" אליה נחשפו בתקופת הקורונה. יש להם כלבה (מעורבת) שקוראים לה טוקיו (כן על שם זאתי מבית הנייר) והם גרים יחד בדירה מתפוררת במחיר מופקע בצפון הישן בתל אביב. גם רועי, כמו איילת, עוסק בכתיבה ועובד כקופירייטר במשרד פרסום.
בזמנם הפנוי אוהבים לצייר, לאכול אוכל אסייתי ולהעמיד פנים שהם לא רואים "חתונה ממבט ראשון".
ממערכת ICE נמסר: "לא היה לנו מושג מי זאת בכלל אבל היה לנו חור בעמוד הראשי כי ביטלו את קקטוס הזהב אז אמרנו יאללה נפרסם".